אני יודע שהשאלה היא על אופני כביש, אבל אני מגיש חלק מניסיוני כרוכב MTB בתקווה לזרוק מעט אור בנושא.
כאופנוען הרים שהשתמש במגוון רכיבים החל ממוצרים זולים בקצה התחתון וכלה בטווח בינוני, הבחנתי בהבדלים מסוימים בגלגלים, אך במיוחד בשבילים טכניים, בגני סלעים וכדומה.
במקרה של אופני הרים, קשיחות הגלגלים מסייעת לתמרון, והרוכב מקבל תחושה מדויקת יותר ולפחות, את התחושה של תגובת אופניים מהירה יותר לקלט הרוכב. מכלול גלגלים נוקשה יותר מעניק לרוכב משוב טוב הרבה יותר על האינטראקציה של האופניים עם השטח.
ברכיבה על אופני הרים, גמישות הגלגלים משפיעה על דעיכת התנודות הקטנות ביותר המיוצרות בממשק צמיג הקרקע. השפעה זו מוגברת במרכיבי מתלה שוקתיים, ולכן קשה יותר "להרגיש" כאשר צמיג עומד להחליק או לקבוע אם אתה יכול להגיע מהר יותר על פני סוג הקרקע הנוכחי. סוג כזה של הרכבה יכול גם להכניס רעידות פרודה ובכך לגרום למשוב שגוי. (השתמשתי במערכת גלגלים שנתנה לי כל הזמן את התחושה הכוזבת של גלגול על צמיג פח, גם אם הצמיג היה כראוי או מנופח יתר על המידה) קטעים תלולים ביותר.
היבט נוסף של זה הוא שגלגל מכופף, במיוחד זול, נוטה יותר לעייפות חומרית ולכישלון. כיפוף גלגלים הוא תוצאה של האיכות בחומרים המשמשים וכישורי העבודה בזמן ההרכבה, כך שאפילו חומרים מתקדמים יכולים להפוך לגלגל בעל ביצועים נמוכים על ידי עבודה לא טובה או עלובה.
גלגל שהורכב כראוי יופיע כראוי וגם יהיה צורך לאמת אותו בתדירות נמוכה יותר. (למשל, בחור הרכיב לי פעם סט גלגלים XC, באמצעות חישוקי אלומיניום ו -36 חישורי פלדה נפוצים, בהם התעללתי בשימוש במורד, כולל טיפות של יותר מ -3 רגל וקטעי סלע ארוכים מאוד, והם רק היו צריכים להיות נסגר פעם אחת אחרי 3 שנים של שימוש, ובאמת יכולתי לדעת אם הם צריכים את זה כי האופניים משתמשים בבלמי וי!)
באשר לאופני כביש, יש לי מעט ניסיון, אבל אני מניח שרוב זה עדיין חל.