לפני מספר שבועות חוויתי את החוויה הראשונה שלי שבה באמת דאגתי לרווחתי בידי נהג זועם - אז מה יכול רוכב אופניים לעשות כאשר הוא מאוים ואחריו נהג?
רקע
נסעתי על כביש עם הרבה מכוניות חונות כמו גם שבילי נסיעה, אז נסעתי קצת יותר "מרכז" ממה שבחור מסוים היה מרוצה ממנו, כי הוא צעק על אותי לרדת מהכביש ולנתיב האופניים אחרי שצפרתי וניסיתי לעקוף אותי. אמרתי לו שאני לא צריך כי לרוכבי האופניים יש את אותן הזכויות החוקיות לדרכים עיליות שיש לנהגים, ואז נסע עוד יותר למרכז כדי למנוע ממנו לנסות לעבור בצורה מסוכנת. ואז הוא התחיל לצעוק לעברי גסויות בזמן שנסע מאחוריי, אז נתתי לו את ההצדעה באצבע אחת, שהוא, אשתו ובנו השיבו כולם ברגע קודאק מושלם.
אני מודה שמה שעשיתי היה האנטיתזה להפגת זעם הדרכים, אבל אני גם מודה שעד כה, מעולם (בטיפשותי) מעולם לא ציפיתי לפגוש מישהו בכביש שעלול לפגוע בי ברצון: ברמזור הבא הוא אמר לי לעצור כדי שנוכל דון זה פנים מול פנים, ואמרתי: "לא: גם אני לא צריך לעשות את זה". מה שהתחיל להפחיד אותי הוא שאחרי שאיבד אותו בתנועה, הוא הצליח להדביק אותי והחל לעקוב אחרי הרבה מאוד זמן ולהביט בי. בסופו של דבר נסעתי במהירות למדרכה והכנסתי את המפתחות מהתיק לכיסי (זה היה הדבר החריף ביותר שהיה לי), אך למרבה המזל הוא נאלץ לעקוב אחר שטף התנועה והוא לא פגש אותי שוב בכביש.
פתרונות
דרך הפעולה הבטוחה ביותר שלי הייתה להימנע מלגרות את הנהג מלכתחילה, אבל בכנות לא הייתה לי שום ציפייה שלספר לנהג על חוקי התעבורה יכול לעורר מישהו לזעם שעלול לרצוח; גם אם אהפוך לעכבר על אופניים, האפשרות להכעיס מישהו (מבלי משים) תישאר, קטנה ככל שתהיה. לכן, השאלה שלי היא מה מישהו יכול לעשות במקרה שאפילו הניסיון למנוע זעם בדרכים נכשל וכעת הם מתמודדים עם כעסם הבלתי מזויף של אלוהי הדינוזאורים המתפוצצים - אני באמת לא חושב שהבחור בסיפור לעיל היה בכוונה "לדון" בעניין אם הוא תופס אותי מהאופניים שלי.